A Stained Relationship

By: Rabbi Baruch Meir Levin

I recently borrowed a gown from a gemach for a family wedding. At the wedding someone accidently bumped into me and spilled a glass of juice over the gown. Unfortunately the cleaners were unable to get out the stain and the gown is now ruined.

Q. The gemach now wants me to pay them $800 for the value of the gown. Am I hallachically required to do so?

Answer:

One who borrows an item is termed a Sho’el, and is responsible to pay for any damages to the item, even those of onsim (unavoidable damages). On the other hand one who rents an item is termed a Socher, and only responsible for genaiva v’avaida (loosely translated – avoidable damages even not due to negligence).

Now many gemachs charge a fee (usually $75 – 150) to “borrow” their gowns and as such these would not be considered loans but rather rentals. Even if the charge is only to cover the operating costs of the gemach, and even if it is termed “a donation”, nevertheless as long as the ability to use their gowns is contingent upon making a payment to them, they would be considered rentals[1].

Therefore, if this were the case, you would be considered a Socher, and assuming that the damage in your case was not due to any form of negligence on your part, it would be considered an ones and you would not be obligated to reimburse the gemach[2].

On the other hand, if the gemach did not charge you a fee, you would be a Sho’el[3] and thus obligated to pay for onsim[4].

However even so, you may still not be obligated to pay for the damages. The reason being that even a Sho’el is not required to pay for the loss of an animal that was maisa machmas melacha – died from doing work (that she was borrowed for). As the Gemara and the Rishonim explain, the lender automatically includes in the loan, an allowance for losses resulting from the items intended use. There is a machlokes among the Rishonim as to the extent that this leniency applies. The Rosh maintains that it is only when the damage is a direct and natural outcome of the items use, such as maisa machmas melacha, however the Ramah’s view is that as long as the damage would not have happened if not for its intended use, it is included in this allowance.

In your case, the damage to the gown was not a direct outcome of its use but nevertheless would not have happened were not for its use, thus it would be subject to this machlokes. The Shulchan aruch records both of these views[5]. Therefore it is improbable that a Bais Din would require you to pay against the more lenient view of the Ramah[6].

This would be the case even if the gemach told you prior to the loan that you would be responsible for such damages[7], unless a kinyan was done to create such an obligation[8].

On a practical level though, damage to a rental gown is often due to some degree of carelessness on the borrower’s part, or as a result of using or wearing it in an irregular manner. If this was indeed the case, the above mentioned leniency would generally not apply, thus obligating you to reimburse the gemach[9].

One more point to keep in mind, although beyond the scope of this article, is that depending on the circumstances, the one who bumped into you may be required to reimburse the gemach[10] for damaging their gown. If this is the case, and the gemach is successful in collecting payment from them, you would obviously not be obligated to pay for the gown.


[1] כן נראה פשוט דלא חשיב כל הנאה שלו בכה"ג.

[2] הנה באמת אם אין להשואל עדים שלא פשע צריך לישבע שבועת השומרים שלא פשע וכו’ כדי ליפטר. אולם אם בעל הגמ"ח מאמינו אין לו לחייבו לישבע, וכן האריך השבות יעקב (ח"א סי’ קס"ג) להוכיח דאסור לבע"ד לתבוע שבועה מחבירו כדי לפשר ולהוציא ממון ממנו אי מהימן ליה, עיי"ש.

[3] ויש לדון באופן שהגמ"ח אינו מחייב תשלומין רק מציע שיעשה נדבה, אם נדבה זה שייך לעשותה כשכירות כיון דעכ"פ השואל משלם בגלל השאלה ואין כל ההנאה שלו. ועצל"ע בזה.

[4] ואף אם הגמ"ח הוא ציבורי ולא פרטי מ"מ לא שייך הפטור של לשמור ולא לחלק כיון דאין רשות להשואל ליתנו למי שרוצה. וכן הוא ברמ"א בסי’ ש"א ס"ו וכמו שמבאר הנתה"מ (שם סק"ח) בדבריו. ועיין עוד מש"ב הסמ"ע שם (סק"ט).

[5] עיין בחו"מ (סי’ ש"מ ס"ג) שפסק המחבר כשיטת הרמ"ה דפטור, והרמ"א שם הביא שיטת הרא"ש דחייב. ובש"כ שם סק"ה כתב דהעיקר כהרמ"א דחייב. ומ"מ נראה דיכול לומר קים לי כהמחבר דפטור.

[6] אכן אם הגמ"ח אוחז בממון השואל כגון שנתן דמי ביטוח אז אדרבה הגמ"ח יכול לומר קים לי כהרמ"א דחייב.

[7] עיין בקצה"ח שם (סק"א) שנסתפק אם התנה השואל להתחייב במתה מחמת מלאכה אם מועיל בלא קנין כמו שמתנה ש"ח להית כש"ש או לו. וסיים דמידי ספיקא לא נפקא, ופטור השואל אא"כ קנו מידו. אכן הנתה"מ שם חולק עליו וסובר דהוי כאילו התנה שאם הבהמה ניזקת שיהי’ כאילו לו השאילה לו, וממילא חייב דכמזיק בידים דמי. אולם בנ"ד לכאורה לא שייך סברא זו דהא לא הזיקה בידים ולא שייך לחייבו אלא מטעם חיוב אחריות של שואל. ועוד דשייך לומר קים לי כהקצה"ח.

[8] והמשיכה שעושה לקנות חפץ הנשאל אינו מועיל להתחייבות זו, כמו שאינו מועיל גבי שומר חנם שמתנה להיות כש"ש (ב"מ צ"ד ע"א) להצד בהגמ’ שם דבעי קנין. ועיין בשמ"ק שם שהביא דיון הראשונים למה באמת צריך הגמ’ לאוקמי שקנו מידו ולא מהני משיכת חפץ הנשאל וכל דבריהם שם לכאורה נוגעים גם לעניננו (וכן מוכח מהקצה"ח והנתה"מ גופא).

[9] עיין בשו"ע שם (ס"א) ובמש"כ הסמ"ע והט"ז שם.

[10] עיין בחו"מ (סי’ שע"ח ס"ו) שכ’ שנים שהיו מהלכים ברשה"ר והוזקו זב"ז פטורים, הזיקו זב"ז חייבים. ועיין עוד מש"כ שם הש"כ והסמ"ע והגר"א, ואכמ"ל.

Leave a Reply

You must be logged in to post a comment.